רחל המשוררת רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (י"ט בתשרי ה'תרנ"א, 20 בספטמבר 1890[א] – כ"ט בניסן ה'תרצ"א, 16 באפריל 1931), המוכרת בשם העט שלהּ, "רחל" (ולעתים רחל המשוררת), הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת. ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה] תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה] רחל (רעיה[1]) בלובשטיין נולדה בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה שבאימפריה הרוסית, בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה (שרה) לבית מנדלשטאם.[ב] סבה מצד אמה, הרב משה מנדלשטאם, שימש כרב הקהילה היהודית של קייב. אביה הקפיד על קיום הדת היהודית, על אף שנחטף בצעירותו לצבא הרוסי. כאשר שוחרר, הורשה לגור היכן שיחפוץ בתחומי רוסיה. אמה הקפידה מאוד על חינוך להשכלה לילדיה ולרחל הוענקו שיעורים בעברית בילדותה. האם התכתבה עם לב טולסטוי[2] ובביתם התארחו תדיר אנשים משכילים. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. כבר בילדותה סבלה מתפקוד לקוי של הריאות ונשלחה לטיפולי מרפא, אליה הצטרפה אחותה ליזה, שגם טיפלה בה. בהשפעת האח יעקב גילתה נטיות ציוניות והצטרפה לתנועת נוער ציונית. בגיל 15 החלה בכתיבת שירים ברוסית. האם סופיה נפטרה ב-1906. בגיל שבע-עשרה עברה עם אחותה שושנה לקייב, שם גרה האחות הבכורה, ליזה, ולמדה שם ציור. בתקופת העלייה השנייה והמלחמה הגדולה 1919-1909[עריכת קוד מקור | עריכה] ב-1909, בהיותה בת תשע-עשרה, באה לסייר בארץ ישראל עם אחותה שושנה. השתיים, שהיו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אמנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ישראל ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולמדו עברית מהאזנה לילדים בגן הילדים[3]. בהמשך הצטרפה אליהן אחותן בת שבע, והבית בו התגוררו, בית ברוידא, מכונה מאז על שמן "מגדל שלוש האחיות"[4][5]. ברחובות חוותה רחל את הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר. אביה של רחל עלה לארץ ישראל שנה אחריה עם רעייתו השלישית מאשה והתגורר בתל אביב[6]. רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן עברה ב-1911 ל"חוות העלמות" הלימודית שהקימה חנה מייזל בחוות כנרת, שם נפגשה עם ברל כצנלסון ועם אהרן דוד גורדון, שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית – "הלך נפש"[7]. שם גם הכירה את זלמן רובשוב (שלימים נודע כזלמן שזר, נשיא המדינה השלישי), ובין השניים נוצר קשר רומנטי. היא הקדישה לו שלושה משיריה מפורשות[ג], אף שנהוג לחשוב כי שירים נוספים נכתבו אודותיו[ד]. השיר "גן נעול", שהוקדש לו, מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה ל"זר" שמהווה אנגרמה על ראשי תיבות שמו הקודם של שז"ר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו.[דרוש מקור] ב-1913 עברה לצרפת, כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות ולמדה אגרונומיה באוניברסיטת טולוז. שם פגשה והתאהבה במיכאל ברנשטיין, מהנדס יהודי, אליו קראה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה", הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברנשטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו, ולמשך זמן מה תוּבְּלה ההתכתבות ביניהם בשפה זו. עם סיום לימודיה ב-1914, יצאה לבקר את משפחתה ברוסיה ונמנעה מלשוב לארץ ישראל בשל מלחמת העולם הראשונה. ברוסיה עסקה בהוראת ילדי פליטים יהודים בבריאנסק ובסרטוב. שם כנראה נדבקה בשחפת. בשנות העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה] ב-1919 חזרה לארץ ישראל באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים ונשים שלימים בנו את צמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר (יש הסבורים כי קבוצה זו פתחה את מה שכונה "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה. בדגניה היא הייתה פעילה בתחום התרבות בקבוצה, ועבדה בעיקר עם ילדי הקבוצה[6]. לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. בתחילה נדרשה רחל על ידי הרופא להקפיד לאכול בכלים נפרדים[6], אולם המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה לבסוף מדגניה. ההחלטה לא נתקבלה בפורום מסודר של הקיבוץ אלא פשוט אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב"[8][9]. מרבית החברים שידעו כי הדברים נאמרו הלכו לעבוד בשדות כדי להימנע מן הפרידה, מה שפגע ברחל יותר מכל[6]. חלק אחר מן החברים כלל לא ידע שהדברים נאמרו. לימים אחדים מהם התביישו בהחלטה[דרוש מקור]. גם לאחר גירושה שמרה רחל על קשריה עם חלק מתושבי דגניה ואף ביקרה בה כמה פעמים. חברי דגניה שלחו את שפרה ירובסקי הדגנייתית לטפל בה תקופה מסוימת[6]. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, בה בילתה את שנותיה האחרונות (בה התגורר גם אביה[6]), היא התגוררה בדירה קטנה הסמוכה לים (כיום בתחילת רחוב בוגרשוב, בבית מספר 5א', בעלית הגג). את ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה בצמצום רב. היא התפרנסה מפרסום שיריה בעיתון "דבר" (תשלום נקבע לפי מספר שורות ושיריה של רחל לרוב אינם ארוכים) וקצבה חודשית מצומצמת שירשה מאביה. רוב הונו של אביה הועבר למוסדות דתיים[10] ורחל לא קיבלה מהם תמיכה. מותה[עריכת קוד מקור | עריכה] רחל כתבה את רוב שיריה בשש השנים האחרונות לחייה, מתוכם שירים רבים נכתבו על הציפייה שלה ליום מותה. בשנת 1927, עת שכבה במיטת חוליה בעיר, הרחק מדגניה, זכרה את ימי החסד שזכתה להם שם, שנדמו בעיניה כחלום רחוק, בשירה ואולי לא היו הדברים…: וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם, אוּלַי מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן, לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפַּי? … הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי, הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם? — וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים…, תרפ"ז יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מהמושבה רחובות, וביקשה שיובילו אותה אליו. אלטשולר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי". רחל נפטרה מהשחפת ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ללא כל איש עמה, בבית החולים הדסה שהיה ברחוב בלפור בתל אביב[11], ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל…", בבית הקברות כנרת. על מצבתה חקוקות המילים מתוך שירה "מנגד":[12] פרוש כפים, ראה מנגד / שמה אין בא / איש ונבו לו / על ארץ רבה. שירהּ האחרון "מֵתַי", שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה, מלמד כי לקראת סופה חשה רחל בודדה: כל שנותר לה היו רק חלומותיה, כאשר האנשים שבהם האמינה ובטחה נטשוה. משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה] שנים עשר ילדים נולדו לאביה של רחל. ארבעה מאשתו הראשונה ושמונה מן השנייה. חלקם עלו ארצה וחלקם נותרו בחו"ל. אחיה, ד"ר יעקב בלובשטיין (סלע), היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה, לימים ייסד בארץ ישראל את רשת "בתי העם", ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב. דודהּ, מאכס מנדלשטאם, היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה, ולימים ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה. חבר הכנסת לשעבר יורי שטרן היה קרוב משפחתה[דרוש מקור]. ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין הוא בן אחייניתה (שרה מילשטיין) של רחל. אחותה, שושנה, נפטרה ערירית ב-1975 ונטמנה בתל אביב. בשנת 2011 הועברו עצמותיה לצד רחל בבית הקברות של קבוצת כנרת. שירתה[עריכת קוד מקור | עריכה] ההתחלה[עריכת קוד מקור | עריכה] את שיריה הראשונים כתבה רחל בנעוריה ברוסית. שירים אלו כונו "המחברת הרוסית" ותורגמו מאוחר יותר לעברית. עיקר שיריה פורסמו בעיתון "דבר", ואלו, שהצטיינו בפשטות הבעתם ובלשונם הקולעת, נתחבבו על הקוראים מהרגע הראשון. מספרים שחובבי שירתה, שהיו לא מעטים מבין קוראי העברית בארץ ישראל, ציפו בכליון עיניים לצאת גיליון יום שישי של "דבר". קובצי שיריה[עריכת קוד מקור | עריכה] שיריה של רחל כונסו בשלושה קבצים עיקריים: ספיח (תרפ"ז-1927) מנגד (תר"ץ-1930) נבו (תרצ"ב-1932) את שני קובצי השירה הראשונים פרסמה רחל עוד בחייה; הקובץ האחרון יצא לאור לאחר מותה. שמותיהם של קובצי שירתה, "מנגד" ו"נבו", סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה כי בחייה הקצרים לא הספיקה רחל לממש את עצמה, הן בתחום שירתה והן בתחום חייה האישיים. בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד הנקרא "שירת רחל". מכלול זה כולל גם שירים אשר לא פורסמו בעבר[ה]. כריכתו תואמת את הכריכה שבחרה רחל. לקבצים הראשונים – כריכה לבנה ופשוטה. עיצוב זה הפך לסימן ההיכר שלה, ונשמר בכל המהדורות הבאות[13]. ספיח (1927)[עריכת קוד מקור | עריכה] הקובץ ספיח כולל 61 שירים: כתב היד של השיר "רק על עצמי", מארכיון מפלגת העבודה [הצגה]שירים מתוך "ספיח"Picto infobox music.png מנגד (1930)[עריכת קוד מקור | עריכה] השם מנגד מסמל את שאיפות חייה של רחל אשר ראתה מנגד מבלי לזכות לממשן. [הצגה]שירים מתוך "מנגד"Picto infobox music.png נבו (1932)[עריכת קוד מקור | עריכה] השם נבו – כשם ההר שממנו ראה משה את הארץ המובטחת ביודעו כי לא יזכה להגיע אליה – רומז לחייה שבהם היו יעדים רבים שלא מומשו. בקובץ זה נכללים: [הצגה]שירים מתוך "נבו"Picto infobox music.png מעבר לקובצי שירה אלה כתבה רחל שירים רבים שבחרה לא לפרסם. "שירים שנסתתרו"[עריכת קוד מקור | עריכה] בראשית המאה ה-21 נתגלו שלושה שירים שכתבה רחל ברוסית[ו]. שלושת השירים תורגמו מכתב היד בידי רנה ליטוין, ופורסמו בעיתון הארץ:[14] ""שיריה של רחל המובאים בזה נכתבו רוסית, בתחילת המאה העשרים, ואמנם ניכרת בהם השפעת השירה הרוסית בת הזמן. במיוחד בולטת השפעתה של אנה אחמטובה, אשר לימים תרגמה רחל משיריה לעברית. השפעתה של אחמטובה ניכרת בתימטיקה, בסיטואציות, במלודיה, בפשטות ובישירות – מסימני ההיכר של שירי רחל בעברית. לעתים נראה שרחל ממש משוחחת עם שורות משיר זה או אחר של המשוררת הרוסית. […] לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה"." ([14]) עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה] כתיבתה של רחל הושפעה מזרמים ספרותיים אחדים וממקורות קלאסיים ומודרניים בסביבתה, בהם: התנ"ך, האקמאיזם הרוסי, האימג'יזם הצרפתי, ספרות תנועת ההשכלה והספרות העברית החדשה, ובכלל זאת הספרות שכתבו חלוצי העלייה השנייה. מלבד השירים שכתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בעבודתה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסיה אנה אחמטובה, משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין ופרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים מאת מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות. מקומה של שירתה בתרבות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה] רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור, מסכתות, סדרי פסח חדשים ומועדי זיכרון בישראל ובתפוצות. רבים משיריה הולחנו על ידי מלחינים אחדים, ובהם נעמי שמר, שהלחינה את השיר "כנרת" ("שם הרי גולן"), יהודה שרת שהלחין בין השאר את השיר "ואולי לא היו הדברים מעולם…" ואת "שי" – שירהּ היחיד שזכתה רחל לשמוע מולחן[15], ויוסף טל אשר הלחין את שיריה: "בגני נטעתיך", "בלילות מקדם", "בלילות לא שנת", ו"עם שחר". ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה] שיריה המולחנים בוצעו בידי יוצרים רבים. עם המבצעים והשירים שביצעו נמנים בין השאר: אסתר עופרים – ואולי לא היו הדברים… (לחן: יהודה שרת) אריק איינשטיין – לא פעם, בקיץ (לחן: שולמית ליפשיץ) חוה אלברשטיין ודני גרנות – רק על עצמי (לחן: אלברט פיאמנטה) שוקי ודורית, גן נעול (לחן: שוקי שוקי) עפרה חזה – בלילה נורית גלרון – היה נא טוב אלי הדודאים, הפרברים ויורגוס דאלארס – שי (לחן: לוי שער) נחמה הנדל – אל ארצי (לחן: יהודה שרת) חנן יובל – פגישה, חצי פגישה (לחן: חנן יובל) יוסף מוסטקי – זמר נוגה (לחן: יוסף מוסטקי). גם החלונות הגבוהים ביצעו גרסה לשיר זה, ואת הגרסה שביצעו החלונות הגבוהים לשיר זה הלחין שמוליק קראוס האחים והאחיות – חופי ירדן (לחן: גידי קורן) אחינועם ניני – אני אחינועם ניני – עקרה ("אורי") בעז שרעבי – הוי ארצי הורתי אביתר בנאי – כה ציפיתי ליום והגיע ענת עצמון – אל נא תשירי שירים שכתבו אחרים – הנה אקח עם המבצעים הבולטים של שירת רחל נמנית חוה אלברשטיין, אשר הוציאה בשנת 1968 את אוסף ביצועיה לשירי רחל. במסגרת האוסף נכללו השירים "רק על עצמי" (לחן: אלברט פיאמנטה), "הנה אקח" (דרורה חבקין), "בלא ניב" (חבקין), "אשתו" (דני גרנות), "בגני נטעתיך" (מוני אמריליו), "יונתן" (אמריליו), "הן יצאנו בסך" (דני ליטני), "עקרה" (חבקין), "ולו" (מישה סגל), "אני" (ליטני), "זמר נוגה" (יוסף מוסטקי), "אשתו" (גרסה שונה, של אלברט פיאמנטה), "כוחי הולך ודל" (אלכס כגן), "ליד החלון" (חבקין), "בלילה בא המבשר" (ליטני), "אל ארצי" (יהודה שרת), "כנרת (שם הרי גולן)" (נעמי שמר), "מתי" (חבקין), "ספר שירי" (גרנות) ו"שי" (אמריליו). ב-2003 יצא האוסף במהדורה מחודשת, בעיבודיה של אלברשטיין לכל השירים, תחת הכותרת "השנים הראשונות 2: שירי רחל". תרגומי שירתה[עריכת קוד מקור | עריכה] שיריה של רחל תורגמו לשפות אחדות בידי מתרגמים שונים. זלמן שזר תרגם בשנת 1927 צרור משיריה ליידיש. המשורר אברהם ליסין תרגם גם הוא משיריה ליידיש. כן תרגמו ליידיש משיריה אהרן צייטלין, בר פומרנץ, דב סדן ומשה בסוק. שירים נוספים של רחל תורגמו לאנגלית, גרמנית, צ'כית, פולנית, אספרנטו ואיטלקית. רובם הוצאו לאור על ידי תנועות הנוער הציוניות לפני מלחמת העולם השנייה. כמו כן תורגמו במועדים שונים מקבצים משיריה ללשון הסרבו-קרואטית, להונגרית ולסלובקית. במהדורת מילשטיין ניתן למצוא את תרגומי שיריה להונגרית ולסלובקית בלוויית דברי הסבר נוספים. בפרויקט בן יהודה ניתן לקרוא את תרגום שיריה לאיטלקית. בשנת 2002 תרגם הזמר הבאסקי בניטו לרצ'ונדי את שירהּ של רחל "שי" לשפה הבסקית, בה הוא נקרא Ni, Sahatsa bezala. לרצ'ונדי אף ביצע את השיר בשפה הבאסקית וכלל אותו באלבומו. ייצוגיה בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה] במספר ערים בארץ נקראו על שמה רחובות. רבים משיריה שזכו ללחן, כמו "זמר נוגה" (התשמע קולי) ו"עקרה" (אורי), נחשבים לנכסי צאן ברזל של התרבות העברית ולחלק בלתי-נפרד מן הקלאסיקה של הזמר העברי; הם מושמעים עד היום בתחנות הרדיו ונפוצים למדי בערבי שירה בציבור (ראו גם לעיל: ביצועים). קברה בבית הקברות כנרת נהפך לאתר עלייה לרגל של מטיילים ותלמידים. ב-19 בפברואר 1991 הנפיק דואר ישראל (במסגרת סדרה אודות נשים מפורסמות) בול בעריך של 1.30 ש"ח, ובו שלושה דיוקנאות שונים של רחל המשוררת. ב-20 בספטמבר 2006 הוכרז מיזם להקמת בית לרחל המשוררת בחסות אגודת הסופרים העבריים והמועצה לשימור אתרים[16]. שטר של 20 שקלים הנושא את דיוקנה של רחל ב-10 באפריל 2011 נבחר דימוי דיוקנה של רחל יחד עם דיוקנותיהם של לאה גולדברג, נתן אלתרמן ושאול טשרניחובסקי להופיע בשטרות החדשים של מדינת ישראל. רחל נבחרה להופיע על שטר 20 השקלים החדשים. "גן רחל" ניטע בשנת 1933 מול בית הקברות כנרת. בגן נטעו חוטרי התמר שהביא בנציון ישראלי לארץ ישראל. הסרט הדוקומנטרי "העלמה בלובשטיין" יצא לאקרנים בשנת 2015, כחלק מסדרת העברים[17]. הסרט הופק על ידי יאיר קדר, בבימויה של סיון ארבל, ובהשתתפות נורית גרץ, דנה אולמרט, יהודית רביץ, חיים באר, מיכאל גלוזמן ואחרים. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בבית גבריאל למרגלות הכנרת בפסטיבל דוקאביב, גליל, 2015. הערות[עריכת קוד מקור | עריכה] ^ כך על פי הלוח היוליאני; על פי הלוח הגרגוריאני: 2 באוקטובר ^ סופיה מנדלשטאם-בלובשטיין הייתה אשתו השנייה וגידלה ארבעה מילדי אשתו הראשונה של איסר-לייב ^ "גן נעול", "הד" ו"ברית ההד" ^ למשל "בתו" אשר לא פורסם בחייה של רחל ^ לדוגמה "אשה" או "בתו" ^ בני מר, "עוף-מים חולני שהוטל ליבשה: כיצד הצטלבו שוב ושוב דרכיהם של רחל המשוררת ויוחנן רטנר, שלו כתבה את שלושת השירים ברוסית, אשר התגלו פתאום והמתפרסמים פה לראשונה", הארץ תרבות וספרות, כ"ט באלול תשס"ו, 22 בספטמבר 2006 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%AA